גזר דין בתיק פ"ל 3531-09-11

הנאשם שלפנינו מר עאסם סלאיימה (להלן: "הנאשם") הורשע על סמך הודאת בא כוחו בעבירה של נהיגה בשכרות.  אולם יש לדייק ולומר כי אין מדובר כאן בשכרות קלאסית.  נמצא בגופו תוצר חילוף של חומרים לסם מסוכן, ועל כן הורשע בהתאם לסעיף 64(ב)(א)(2) לפקודת התעבורה הקובע כי:

"שיכור" - אחד מאלה:

.... מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

בתעודת עובד הציבור אותה הגיש הסניגור, קובע ד"ר גופר מהמכון לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית כי נמצאה בגופו חומצת חשיש ברמה של 37 ננו-גרם למיליליטר (בבדיקת שתן).

בית משפט זה עסק פעמים רבות בתחום וניתן לומר כי יש לו ידיעה שיפוטית ברורה בתחום ונסביר.  בדיקה זו של תוצר החילוף לא נועדה כדי לקבוע שהנהיגה הייתה תחת השפעת סם אלא לומר כי בשלב כלשהו עישן הנאשם קנביס (חשיש או מריחואנה).  חומצת החשיש היא תוצר של השימוש בחשיש שמגיע לשיאו כמה שעות אחרי העישון ומתפרק במשך ימים ארוכים ושבועות.  במילים פשוטות, הבדיקה איננה מגלה האם הנהג נהג תחת השפעת סמים אם לאוו, אלא האם השתמש בחשיש בימים/שבועות האחרונים.

ממילא ישנה בעייתיות מסויימת בשימוש בבדיקה זו למטרתנו ובעיקר במסקנת הסעיף כי שיכור הוא מי שבגופו תוצר חילוף חומרים.  בעייתיות זו אף מודגשת לאור העובדה שהכמות שלפנינו היא כמות קטנה למדי, וייתכן כי הנאשם לא עישן קנביס אפילו שבועות קודם לנהיגתו.

כמובן, תמיד ניתן להאשימו כי עישן סמים.  הדבר נכון יותר משפטית ועובדתית מטענה בעלמא כי הנאשם נהג תחת השפעת סמים.  בעיה זו מתגברת לאור העובדה הידועה שעונש המינימום על נהיגה בשכרות הוא שנתיים.

המחוקק היה ער לזה שכן זו סוגיא שעולה רבות בעולם.  ואכן כרגע קיים תזכיר מקיף לתיקון נושא השכרות (תיקון 106 לפקודת התעבורה).  שבו מוצע כי יעשה תיקון:

 כשהשכרות נקבעת בלא שנערכה בדיקת מעבדה אלא על פי מאפיינים התנהגותיים של הנהג שיש בהם להעיד על שכרות או עקב ממצא של סמים מסוכנים בגוף הנהג באין הוכחה להשפעתם של אלה עליו - עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה ל-6 חודשים;

במילים אחרות, לו היה התיקון כבר עובר, הרי עונש המינימום כנגד הנאשם שלפנינו היה רק שישה חודשים.  וכאן טענו הצדדים לפני,  איש איש וטרוניותיו.  התביעה טענה כי החוק עדיין לא תוקן וממילא עונש המינימום צריך להיות שנתיים.  ואילו הסניגור טען "בשביל שהודיתי הפסדתי?".  ובמילים פשוטות טען כי לא ניסה למשוך את הדיון עד לקבלת החוק וכן הלאה.  להיפך, הוא הודה בהזדמנות הראשונה והצביע על הכמות הנמוכה להפליא שנמדדה.

לאחר ששקלתי הגעתי למסקנה שיש צדק מה בטענות שני הצדדים.  אשר לכן החלטתי לאזן בין האינרטסים השונים ואני דן את הנאשם כדלהלן:

א.         פסילה של תשעה חודשים .  הנאשם יפקיד רישיונו תוך תשעים יום והוא מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

ב.         מאסר על תנאי של חודשיים לשנתיים אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות.

ג.          פסילה על תנאי של חודשיים לשנתיים אם יעבור כל עבירה מהתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתן היום,  ד'  אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: